יש תקופות בחיים שגורמות לנו לעצור לרגע
ולרצות לעשות משהו מיוחד, משמעותי.

בדרך כלל זה קורה בזמנים של אתגר,
כשהחיים שלנו לא ממש כמו שחלמנו ויש בנו רצון להוסיף זכויות,
לפעמים זה קורה בזמנים של חיפוש אחרי משמעות
ולפעמים כתוצאה ממקרה מסוים שגרם לנו להתעורר לפעולה.

הייתי שם, לפני שנתיים.
לאחר שנחשפתי לכמה כלות מתוקות בסביבה שלי,
והבנתי עד כמה חתונה דורשת משאבים כלכליים המאתגרים כל משפחה
בעלת רמת חיים סטנדרטית,
חלמתי לפתוח גמ"ח שיעזור לכלות בנות למשפחות חד הוריות.

ראיתי שיש לא מעט עמותות המסייעות לכלות יתומות,
אבל לכלות – בנות להורים גרושים,
אין מספיק עזרה, למרות שיש מספיק צורך.

אישה שגידלה את ילדיה לבד והייתה להם אבא ואמא גם יחד,
הקשיבה, הכילה, דאגה, סחבה, קנתה, בישלה, התמודדה עם דאגות של פרנסה,
ביררה בכוחות עצמה על בחורים, ליוותה את הבת בתהליך, ואירסה אותה,
מוצאת את עצמה לא פעם עומדת מול אתגר ענק של גיוס כספים
והמון סימני שאלה על איך זה יקרה.

אל הצומת הזאת רציתי להתגייס.

רק מה?
יוזמה כזאת דרשה תקציבים גדולים מאד שלא ממש היו לי,
וידעתי שבקשות תרומה רשמיות מהסביבה יכולות לאיים מעט,
וכך מצאתי את עצמי יושבת וכותבת לחברות שאם במקרה הן עשו סדר בבית
ומצאו מלא דברים שווים שתופסים להם מקום בארון,
אשמח לקבל כמה דוגמיות למיזם החדש הזה.

פירטתי שיש צורך בתרומות של מכשירי חשמל, שמיכות,
כלי מטבח ובעצם בכל חפץ שנצרך בהקמת בית, ובלבד שיהיה חדש ויראה חדש…

ההיענות הייתה מרגשת.
מכל מקום החלו לזרום אלי טוסטרים, מיחמים, פלטות לשבת, שמיכות פוך, כריות,
סכו"ם, פמוטים, סט צלחות, סירים, מחבתות וגם כמה פריטים חמודים שאין להם שימוש רשמי,
אבל הם העידו על רצון טוב ואהבת ישראל.

חיפשתי שם למיזם הזה.
עמותות החסד הרבות שיש לנו בציבור מיד עלו לי בראש.
"חסדי יוסף", "לב מלכה", "עזר ליולדת", "חסדי מרים", "עזר מציון", "יד שרה",
"חסדי נעמי", "יד אליעזר" ועוד רבות אחרות.

לא הסתדר לי לקרוא למיזם הזה על שם מישהו,
ולכן בתור אחת שמכירה קצת את הנושא, קראתי לו בהומור "יותר מגרוש וחצי".
ככה פשוט.
גם הזכיר את קהל היעד
וגם ביטא את השאיפה הגדולה שיתחתנו מתוך שפע בעז"ה.
יצאתי לדרך.

באחד הימים קיבלתי טלפון.
האישה שמעבר לקו סיפרה שאחיה התארס עם כלה מתוקה ואיכותית,
עולה חדשה, בת למשפחה חד הורית.
"אתמול סיפרה הכלה לאחי על כך שלקחה על עצמה לעזור לאמא שלה בכל מה שקשור
לכספי החתונה, ולא באמת יש לה מאיפה להתחיל להתארגן.
החתן  קיבל את העניין בהלם אבל גם בהערכה וסיפר לי על כך.

מצד אחד באמת ריגש אותו להבין שמה ששמע על המידות הטובות של כלתו,
קיים בשטח, מצד שני, בכל אופן יש כאן בית לבנות, נדוניה בסיסית לקנות ומשאבים
שצריך לגייס, ומצד שלישי הוא גם רוצה ממש לשמור על כבודה,
ולא לגרום לוויכוחים בענייני כספים….

לפני מספר ימים נתקלתי במודעה בה המרצת נשים לעשות סדר בבית ולבדוק אם יש להן חפצים שתוכלנה לתרום לטובת אותן כלות, וכעת אני שואלת אם יש באמת דרך לעזור לזוג החדש".

אמרתי שכן.
שלחתי מייל עם בקשה נוספת, ושוב עמ"י נרתם לעזרה,
ונשים מתוקות סידרו ארונות ותרמו חפצים בשמחה של מצווה.
היו גם כאלו שקנו דברים במיוחד והביאו שקיות מלאות כל טוב.
ברגישות מיוחדת טשטשו מחירים והוסיפו ברכה לכלה ולחתן.

תיאמתי עם האחות זמן, ומאחר שעודכנתי שהחתן – אחיה, יגיע מאוחר,
ארגנתי את הדברים על שולחן מחוץ לדלת הבית, וזהו. הלכתי לישון.

בשעה מאוחרת שמעתי רעשים מאחורי הדלת.
ידעתי שהמשימה הושלמה והחפצים הולכים לשמש זוג חדש וצעיר,
מלא חלומות ותקוות לבניין עד עד.
הייתה בעשייה הזו תחושה נעימה שמציפה את הלב רק כשעושים טוב לשני.

בבוקר יצאתי לעבודה,
וראיתי שעל השולחן הריק שהכיל את כל הטוב של אתמול,
הייתה מונחת פיסת נייר שניכר היה שנקרעה בחטף מדף מזדמן.
היו כתובות עליה 14 מילים:
"ה' ישלם לכם כפועלכם הטוב. מעריכים מאד, ותודה גדולה על כל העזרה.
החתן והכלה"  

זהו. התרגשתי סופית.